סיפורה של אמא

הבן שלי נועם בן 26 והיום הוא לא משתמש בסמים ונייס גאי כבר שנתיים.

אני רוצה לשתף את הקוראים שמה שעברתי איתו במהלך השנים שקדמו לניקיון שלו. נועם היה ילד די מופנם כל שנות ההתבגרות שלו, הוא גדל יחד איתי ואבא ועוד שני אחים גדולים ממנו. גרנו ברמת-גן ותמיד מדדנו את הצלחותיהם של ילדינו על פי הישגיהם בבית הספר. נועם היה תלמיד די מצליח, כישורי לימודים גבוהים וגם מבחינה חברתית היה בסדר, פעיל במועצת תלמידים למרות שהיה ילד מופנם. צבא נועם עשה בתפקיד רל”ש באחת היחידות הקרביות בצבא.

שינויים בהתנהגות של נועם התחלתי לראות לאחר שחרורו מהצבא, התחושה הייתה שהילד עובר משהו ולא יכולתי להבין מה זה, זה לא דיכאון, זה לא פחדים, זה פשוט היה משהו אחר, משהו מנותק מהמציאות חייו של נועם משהו שלא ראינו בעבר. זה התבטא פתאום בשיחות לא שגרתיות, מחשבות מוזרות. דיברר על דברים שלא קיימים במציאות. בהתחלה זה היה לעיתים רחוקות, ומכיוון שהוא עבד במשמרות לילה, הייתי משייכת את זה לכך שהוא עייף. הייתי אומרת לו שילך לנוח, לישון.

החשש שלי גבר בזמן שזה התחיל לחזור לעיתים קרובות יותר וגם מלווה בהתנהגות לא אופיינית לנועם, שבדרך כלל היה מאוד רגוע והיה קשה להוציא אותו משלוותו. הוא התחיל להיות אגרסיבי והיה מתעצבן מכל דבר. השיא היה בערב אחד כאשר הוא יצא מחדרו ואמרשכולנו צריכים לצאת מהדירה כי באים לחטוף אותו החוצנים, כי הוא קיבל תשדיר מהחלל שהוא מטרה לחטיפה.

הסתכלנו עם בעלי בעלי אחד על השני והרגשתי חום עולה לי לראש, הבנתי שהילד לא סתם עייף אלה סובל מהזיות. עבר כבר חצי שנה מאז פעם ראשונה שראינו עליו שהוא קצת שונה. אני לא חיכיתי והתקשרתי להזמין אמבולנס, לא ידעתי למי לפנות. כאשר הגיע אמבולנס הם היו איתו בחדר כ 15 דקות, לאחר מכן יצא אחד מאנשי צוות ואמר שלפי כל התסמינים הראשוניים הבחור משתמש בסמים, סמים שגורמים לו להזיות.

מיד התחלתי לחפש מרכז גמילה, למרות שנועם כלל לא הסכים ולא הודה בשימוש בסמים. כמובן שעשינו לו בדיקות דם וגם בדיקות שתן ומצאנו כי הוא השתשמש בנייס גאי.

חיפשתי מרכז גמילה מסמים קרוב לחודש, ביקרתי בכמה מרכזי גמילה אך לאחר גם התעניינות עמוקה יותר קיבלתי המלצות על מרכז גמילה ושיקום ניקה-ישראל בפתח-תקווה, זה היה לי גם נח וקרוב לביתנו. הילד שלי היה במרכז גמילה ניקה כ חצי שנה , קיבל טיפול מקצועי, ליווי של אנשי מקצוע, באמת יחס אנושי, חם אכפתי. בהתחלה הוא נכנס לשלושה חודשים ולאחר מכן הארכנו לעוד שלושה חודשים.

לאחר יציאה מניקה-ישראל נועם חזר לתפקד, מצא מהר מאוד את עצמו החברה, ממשיך ללכת לקבוצות של מכורים אנונימיים. אני מאוד מאוד שמחה שנועם הצליח לצאת מזה כמו שהוא אומר “רק להיום”.