הכל התחיל לפני 5 שנים, במודעות דרושים ראיתי שמחפשים עובדת סוציאלית לעבודה במרכז גמילה פרטי. לא ידעתי לאן אני נכנסת, לא היה לי שמץ של מושג מה מחכה לי שם אך איפה שהוא בתוכי ידעתי שזה נחוץ לי.
בחברה שלנו קיימות הרבה סטיגמות ואנשים מכורים לא יוצא מן הכלל הזה. תדמית של נרקומן או אלכוהוליסט לרוב מעלה אסוציאציות דוחות ומכוערות: אנשים בלי עמוד השדרה, אין להם כוח רצון להתמודד עם החיים, אנשים מניפולטורים, אנשים מיותרים בחברה… אבל כל זה סימפטומים. מה הוא המקור לבעיית התמכרות?
התמכרות זה לא רק השימוש עצמו, זו בעצם “התוצאה” של תהליך פנימי מסוים שכמו רוב הדברים מתחיל בילדות. לא חייבים לחוות איזו שהיא טראומה רצינית, מספיק שאנשים הכי קרובים אלינו (הורים בדרך כלל) לא יתייחסו לצרכים הפנימיים שלנו. לילדים אין כלי התמודדות עם החיים כמו שיש לאנשים בוגרים, עם הקשיים הפנימיים הם “לומדים” להתמודד בדרכים משלהם המבוססים על הידע שלהם על העולם ועל אנשים. מכורים הם אנשים מאוד רגישים, לעיתים עד כדי כך שפשוט באיזה שהוא שלב אין להם כבר כוחות נפשיים להתמודד עם החיים ולכן מוצאים “תרופה” שעשויה להרפות את המתחים הנפשיים – כמו סמים, אלכוהול, אוכל, מחשב, עבודה, מין. תפיסות שנבנו בתקופת הילדות ונעורים עם הזמן הופכות לדפוסי התנהגות שמטרתם העיקרית לשמור על נפש פגועה ופגיעה.
מה שאני בעצם רוצה להגיד שאף אחד לא מוגן מבעיית התמכרות, זה יכול להופיע גם במשפחה ענייה ובעייתית וגם במשפחה מבוססת ומשכילה. כולנו בני אדם אך לא כל אחד מאיתנו נותן מספיק חשיבות לנושא של אינטליגנציה רגשית.
תלוי ברצון של בן אדם, רק צריך לזכור שזו בעיה כרונית. את האישיות שלנו לא ניתן לשנות במובן של לעקור את “הישן” ולחיות אך ורק את “החדש“. החלקים “הישנים” תמיד יהיו איתנו אבל אפשר לפתח תפיסת עולם רחבה יותר. אחת הבעיות העיקריות של בן אדם מכור – שהוא נצמד לטראומות שלו, לניסיון חיים “הרע” (קוראים לזה גם ריכוז עצמי).
כשבן אדם נמצא בקונכייה של עצמו קשה לו לראות את התמונה הרחבה יותר, קשה לקבל שהעולם כמו שנקרא לא מסתובב אך ורק סביבו. שהעולם, האנשים, החיים – הם כמו שהם ולא תלויים בפרשנויות שלנו.
זאת אומרת שדגש העיקרי בטיפול בהתמכרות הוא על תהליכים פנימיים. כמובן השלב הראשון בטיפול במרכז גמילה הוא רפואי יותר: הגוף צריך להתנקות מסמים, המצב הנפשי מתאזן ואז ניתן להתחיל את תהליך שיקומי. לצורך כך במרכזי גמילה יש כלל של 10 ימים ראשונים ללא שיחות או מפגשים עם קרובי משפחה – על מנת לשמור על איזון נפשי ולא להכניס יותר מידי גירויים מבחוץ כדי לא לעורר את הנפש.
בימינו יותר ויותר פוגשים דבר שנקרא תחלואה כפולה: אנשים לא רק עם בעיית התמכרות אלא גם עם בעיות נפשיות. לעיתים אנשים שסובלים מבעיות נפשיות מתמכרים לסמים, אלכוהול או כדורי מרשם על מנת
“להקל” על מתחים נפשיים, לעיתים אנשים מתמכרים לסמים מסוימים שגורמים להיווצרות של בעיות נפשיות (במיוחד אם ניקח בחשבון את הסמים המודרניים שמורכבים מכימיקלים מסוכנים שונים). מטופלים כאלה זקוקים לגישה מסוימת המכילה את סוגי הבעיות שלהם.
לצערנו נכון להיום לא קיימים הרבה מסגרות גמילה ממשלתיים בישראל ועיקר הטיפול שם הוא על גמילה פיזית, משך הטיפול הוא כ21 – 30 יום. במסגרות הפרטיות קיימת אפשרות להעמיק בטיפול ולא רק מבחינת הארכת זמן שהייה במרכז. תהליך גמילה פיזית ע”פ ממצאים רפואיים לוקח כ21 – 30 יום אבל כמו שדיברנו קודם מהות של בעיית התמכרות היא קשיים נפשיים ו21 – 30 יום לא מספיקים כדי אפילו להתחיל לגעת בהם.
חשוב לציין כי תהליך שיקום מהתמכרות הוא ארוך ולרוב לא מסתיים במרכז גמילה (כמובן שדברים האלה תלויים ברצונות וכוחות של מטופל, במוטיבציה שלו לשיקום). קיימים מסגרות המשך פורמליות (יחידה להתמכרויות, מרכז יום, קהילה טיפולים, הוסטלים למיניהם) וגם לא פורמליות (מפגשים של מכורים אנונימיים). צוות מקצועי במרכז גמילה בהתאם לרצונות המטופל בונה יחד איתו תוכנית המשך.
אז מה בעצם רציתי להגיד? בעיית התמכרות היא מורכבת ומכילה בתוך עצמה לא רק הבט פיזי (שימוש). התמכרות היא בעיה נפשית, רוחנית וסוציאלית ולכן זקוקה לטיפול ארוך ומעמיק. יחד עם זאת ללא מוטיבציה מינימלית לא ניתן להביא את בן אדם לטיפול, הדחף להשתמש עלול לרגום לו לפעולות הרסניות (בריחה ממרכז גמילה, פגיעה עצמית, פגיעה בצוות המרכז או במטופלים אחרים). לא פשוט לשנות את תפיסות העולם, לא פשוט להתחיל להתחבר לעצמי אבל כל מי שרוצה מצליח.
מריה גורביץ’ – עו”סית במרכז משולב לטיפול בהתמכרויות ניקה ישראל
מרכז גמילה מסמים ניקה-ישראלנתן בירנבוים 23 א, פתח תקווה
