שמי רחל קור, עובדת סוציאלית במרכז ניקה-ישראל.

עבודתי במרכז הינה סוג של שליחות עבורי.

שנים רבות עבדתי בתחום הטיפול , ששם התהליך היה בעיקר של שימור המצב, כאן במרכז ניקה ישראל, אני מוצאת שהתהליכים בטיפול במכורים, הם יותר שיקומיים, עם הרבה יותר עתיד ותקווה.

העבודה הקשה והטיפול במכורים נושאת פירות, וזה נוגע בי, ומטעין אותי באנרגיה ובמוטיבציה, בעיקר סביב ההצלחה של שינוי בזמן קצר. אני מוצאת דמיון רב במטופלים שמגיעים אלינו לגמילה, למרות שכל אחד הוא עולם ומלואו. אני מגלה אנשים פגיעים ורגישים במיוחד, אנשים שצריכים הרבה הדרכה, כלים, גבולות ודרך חדשה. אבל לא פחות מזה זקוקים להרבה חום ואהבה.

למרות שישנם לא מעט מטופלים ובני משפחה, שמסמנים אירוע ספציפי בחיים, כאירוע מחולל שגרם להתחלת השימוש ולהידרדרות,

אני כאשת מקצוע, מאמינה שמחלת ההתמכרות קיימת במכור עוד בטרם השתמש בפעם הראשונה. לרוב, למשפחות לא קל לעכל את המשפט הזה. אבל התמכרות זו קודם כל בעיית חיים, בעיה בניהול הרגשות, המחשבות, הרצונות. ורק אח”כ בעיה של חומרים.

יחד עם זאת, כאן במרכז ניקה אנחנו מתמודדים, קודם כל עם הניקיון הפיזי, זה המפתח להכול, בלי הניקיון אי אפשר להתחיל שום תהליך. לאחר מכן, אנחנו מלמדים ומקנים כישורי חיים וארגז כלים כיצד להתמודד עם מחלת ההתמכרות, שהינה, מחלה כרונית.

האידאל מבחינתנו הוא, שלאותו אדם המגיע אלינו לגמילה, יהיה את הרצון להיגמל, להישאר נקי ולבחור בדרך ההחלמה.

יחד עם זאת המציאות מראה לנו שהמצב לעיתים קרובות מורכב הרבה יותר, לעיתים למרות הרצון, אצל המטופל לא תהיה את המוטיבציה לצאת לפעולה, להחלמה. אני לגמרי בטוחה שתפקידי הוא לסייע בפיתוח מוטיבציה. לעיתים גם הרצון לא קיים וגם שם תפקידי לסייע בהבנה ובפיתוח הרצון לגמילה ושינוי תפוסי חיים.

לא מעט מטופלים מגיעים אלינו, כי מישהו מסביבתם, בעיקר המשפחה הקרובה לחץ עליהם להגיע.

גם במצבים כאלו, אנחנו רואים כאן, שבהרבה סבלנות, התמדה ועזרה למטופל ניתן לגלות את הרצון והמוטיבציה שלו, להגיע לתוצאות חיוביות.

לסיום, אני רוצה לשתף אתכם, בשיח ששמעתי בין הורה של מכור לבנו.

הורה שהיה מאד קשוח, ולא כל -כך האמין בבנו. אותו איש היה מלא בקלישאות, שרובנו מכירים. כמו, פעם מכור, תמיד מכור ועוד.

לאחר תקופה של ניקיון של אותו מכור, היה שיח עם אביו שאמר בגאווה ואולי גם בהלקאה עצמית, בהרבה כעס מודחק על עצמו שלא היה שם בשביל בנו. אמר האב: “עץ עקום, אף פעם לא יתיישר.”

הבן, שתק לרגע ואז אמר: “גם עץ עקום נותן פירות”.

אינני חושב חלילה שהמטופלים שלנו הם עצים, בטח שלא עקומים.

אבל חשוב לי מאד לומר, שהמעורבות והתמיכה של המשפחות, חשובה מאד להצלחת הטיפול.

שלכם,

רחל קור